המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' ויליאם

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/1/2012 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למשיב 19% נכות מיום ה-18/7/11 (להלן: ההחלטה).

2.תמצית טענות המערער:

2.1קביעת הועדה בפרק סיכום ומסקנות, לפיה ההחמרה במצב הברך הימנית, אשר אותה יש לייחס, בין השאר, לחבלה, הינה קביעה שרירותית, חסרת הנמקה ונוגדת קביעת ועדה לעררים קודמת מיום 19/11/09, שקבעה על בסיס אותם ממצאים, כי קיימים למערער שינויים ניווניים בשתי הברכיים שאינם קשורים לחבלה.

2.2גם אם בסמכות הועדה לעררים לקבוע קשר סיבתי הנוגד קביעות קודמות, עליה לעשות כן תוך ניתוח נושא הקשר הסיבתי, ולנמק השינויים בעמדתה, תוך הפניה למסמכים שעמדו בפניה ואבחנת קביעתה מקביעה קודמת, דבר שיאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה של הועדה והעברת החלטתה תחת שבט הביקורת. משלא עשתה כך הועדה בעניינו של המשיב, נפל פגם בהחלטתה.

3.תמצית טענות המשיב:

3.1באשר לקביעה של ועדת העררים מיום 19.11.09, אשר עליה הוגש ערעור לבית הדין ובמסגרת פסק דין שהתקבל ביום 23.5.10, נקבע במפורש, כי הועדה קבעה באופן שרירותי את מה שקבעה, ולא התייחסה לממצאים ברורים, אשר הומצאו בפניה, של ד"ר וייס יצחק, מיום 29.7.09. הועדה לא התייחסה לממצא מאוד משמעותי ואינני מסכים עם חברתי, כי פסק הדין הזה אינו עומד לטובתו של המשיב.

3.2הערעור של המוסד לביטוח לאומי אינו מצביע על כל פגם משפטי, אשר נפל בפעולות הועדה הרפואית ודינו להידחות. זאת, מכיוון שהועדה הרפואית, בפרוטוקול מתאריך 28.12.11, ערכה בדיקות מקיפות לשתי הברכיים, ביצעה השוואה, שמעה את תלונות המשיב, וקבעה את טווח התנועות בהתאם לבדיקה ממצה ובהתאם הפנתה את המשיב לבדיקות וצילומים נוספים של שתי הברכיים בכדי לבצע השוואה והזמינה את תיק נכות כללית.

3.3בפרוטוקול הועדה הרפואית מתאריך 29.1.12, עיינה הועדה הרפואית בממצאים הרפואיים וציינה במסגרת סיכום ומסקנות, כי לאחר העיון בתיק נכות כללית, בתיעוד הרפואי ולאור ממצאי הבדיקה שלה, היא קובעת כי אכן חלה החמרה במצב הברך הימנית, אשר אותה יש לייחס לחבלה. אותה החמרה, העריכה הוועדה בשיעור של 15%. אינני מסכים עם הפרשנות של חברתי, כי צריך לפרש את המילים "בין השאר" כקביעה לא מנומקת, היות והועדה הרפואית קבעה את האחוז אשר לדעתה קיים את ההחמרה, שכן המצב הכולל של הברך הינו מעל ומעבר לנכות זו.

תשומת לב לכך כי בקביעה הראשונית של הועדה הראשונה של המוסד לביטוח לאומי, נקבעה למערער נכות רפואית בשיעור של 20%, לאחר בדיקה. מדובר על הועדה מיום 25.3.09.

3.4הועדה הרפואית נשוא הערעור ערכה בדיקה משלה, הפנתה את המערער לצילומים משלה, והפעילה שיקול דעת עצמאי, כאשר קבעה שישנה החמרה במצב הברך והיא בחרה לייחס את השיעור של 15% כשיעור אשר לדעתה מהווה את ההחמרה הקשורה לתאונה. ערעור המוסד לביטוח לאומי בענייננו מהווה התערבות גסה בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית ומטרתו בעניין זה, אינה אלא להחליף את שיקול דעתה של הועדה הרפואית, בשיקול דעתו. מדובר אפוא בטענות רפואיות מובהקות.

דיון והכרעה:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש קבל את הערעור באשר הוועדה לא נימקה קביעתה כפי שיבואר להלן.

7.הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה-18/12/11 שמעה הוועדה את תלונות המשיב (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין:

"מתקשה ללכת, כאבים ברגל, לא ישן טוב וגם כאבים ברגל שמאל, מתקשה לקום ומשתמש בקביים".

8.במסגרת מימצאה הרפואיים מציינת הועדה (סעיף 21 לפרוטוקול):

"בבדיקה: ברך ימין דלדול שריר הקוורציפס. צלקת בקידמת הברך באורך 20 ס"מ לא דביקה ולא רגישה. יישור ברך חסר °10 כיפוף °50. מדווח על כאב בהנעת הברך. אין סמני אודם, חום או תפליט תוך מפרקי מוגבר. יש לציין כי גם בברך שמאל קריפטדיום בהנעת הברך כשיכולת הכפיפה מעל °15. מתהלך בעזרת שתי קביים".

9.במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי לצורך סיכום הדיון מבקשת הוועדה צילום עדכני של שתי הברכיים AP + לטרל וכן את תיק נכות כללית וכי עם קבלת המבוקש יסוכם הדיון בהעדר המשיב.